🌳 טבע ירוק (בנים) · nature-boy

יומן שדה · אחר

מעשר עני בימינו 🌾

שיעור של הרב יהודה טאוב

ט"ו בשבט ושנות המעשר, מצוות מעשר עני והחובה לתת אותו בפועל, הקושי של החקלאי בימינו, והדרכים שבהן אדם פרטי יכול לקיים את המצווה

חלקות
4
דגימות
21
פסקאות
76
▶ לצפייה בשיעור
חלקה א

🌸 ראש השנה לאילן

דגימה 01🌸

השקדייה פורחת

🌱 בארץ ישראל העצים ישנים בחורף, ובט"ו בשבט מתחילה הפריחה.

השיעור נאמר בערב ט"ו בשבט, ופתח בשיר המוכר "השקדייה פורחת". הרב העיר שיש בזה משהו מאוד נכון. בארץ ישראל, מראש השנה ועד ט"ו בשבט, כמעט אין עץ שפורח. אפשר ללכת ולחפש – יש פירות, אבל פריחה כמעט אין. בחורף הכל הולך לישון.

ובט"ו בשבט, סוף סוף, מתחילה הפריחה. השקדייה היא הראשונה. העצים מתעוררים, והמחזור החדש של השנה מתחיל.

גם העצים שנשארים ירוקים כל השנה, כמו הזית, אינם פורחים בתקופה הזאת. החורף בארץ ישראל הוא זמן של מנוחה לאילנות, והם צוברים כוח לקראת האביב. מי שמתבונן בטבע רואה את המעבר הזה בעיניו: בבת אחת, אחרי חודשים של שקט, מופיעים הפרחים הלבנים והוורודים של השקדייה, ואחריה מתעוררים עוד ועוד עצים.

לכן אין זה מקרה שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. המשנה אומרת שיש ארבעה ראשי שנים, ובט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. אבל צריך להבין מה בדיוק מתחלף בט"ו בשבט, כי יש בזה טעות נפוצה, ויש לזה השלכות מעשיות גדולות על תרומות ומעשרות.

דגימה 02🌳

מה מתחלף בט"ו בשבט

🌱 פרי שחנט אחרי ט"ו בשבט שייך לשנה החדשה לעניין מעשרות.

ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות לעניין הפרשת תרומות ומעשרות. ירקות הולכים לפי ראש השנה בתשרי, ופירות הולכים לפי ט"ו בשבט. גם האתרוג, לעניין זה, הולך אחרי ט"ו בשבט.

אבל מה בדיוק קובע? הרב הדגיש שאין הבדל אם קטפת או קנית פרי לפני ט"ו בשבט או אחריו. מה שקובע הוא מתי הפרי חנט, כלומר מתי התחיל להיווצר מן הפרח. פרי שחנט אחרי ט"ו בשבט – בדרך כלל באביב ובקיץ – שייך לשנה החדשה.

ולכן, אף על פי שמחר מתחילה שנה חדשה לפירות, למעשה זה יתחיל לנגוע רק בעוד כמה חודשים, כשהפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט יגיעו לשוק. ההדרים, למשל, שאוכלים עכשיו, חנטו בשנה הקודמת, ולכן הם שייכים לשנה הקודמת. גם התפוזים של השנה הבאה ייקבעו לפי זמן חנטתם.

דגימה 03🌼

חנטה ולא קטיפה

🌱 בהדרים ההבחנה מורכבת יותר, ולכן צריך לברר את זמן החנטה של כל פרי.

במהלך השיעור עלתה שאלה מן המשתתפים: מה עם ההדרים, שנמצאים על העץ זמן רב? יש זנים של תפוזים שכבר מגיעים לשוק, ויש שמגיעים מאוחר יותר. האם תפוז שנקטף אחרי ט"ו בשבט שייך לשנה החדשה?

התשובה חוזרת לאותו כלל: הקובע הוא החנטה. תפוז שחנט בשנה הקודמת שייך לשנה הקודמת, גם אם קוטפים ואוכלים אותו עכשיו. לכן התפוזים והקלמנטינות של החורף הזה עדיין שייכים לשנת מעשר שני, ורק התפוזים שיחנטו מעכשיו ויגיעו בשנה הבאה יהיו מעשר עני.

בלימון הדבר מורכב יותר, כי הוא יכול לחנוט בזמנים שונים במהלך השנה. ולכן, אמרו המשתתפים, בכל פרי צריך לברר מתי הוא חונט בדרך כלל, ולא להסתפק במועד הקטיפה או הקנייה.

זו הסיבה שהלוחות של גופי הכשרות מפרטים לכל פרי מאיזו שנה הוא, ולא די לדעת את התאריך שבו הוא נמכר בחנות.

דגימה 04📅

מעשר שני ומעשר עני

🌱 בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית מפרישים מעשר שני; בשלישית ובשישית – מעשר עני.

יש שני סוגים של מעשר שמתחלפים לפי שנות השמיטה. בשנים הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית לשמיטה מפרישים מעשר שני. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מעלים אותו לירושלים ואוכלים אותו שם. הרב תיאר את השמחה הגדולה שהייתה שם: אדם הגיע עם כמות עצומה של פירות, או מכר אותם וקנה בכסף מאכלים ומשקאות לכולם, וכל ירושלים חגגה.

בשנה השלישית ובשנה השישית לא מפרישים מעשר שני, אלא מעשר עני. את המעשר הזה נותנים לעני. כך מתחלף הסדר במחזור של שש שנים, עד שמגיעה שוב שנת השמיטה ומתחיל מחזור חדש.

והרב הראה את הלוח: שנת תשפ"ב הייתה שמיטה, תשפ"ג הייתה הראשונה לשמיטה, תשפ"ד השנייה, ותשפ"ה – השלישית. לכן, מט"ו בשבט של אותה שנה, לגבי פירות, מתחילה שנת מעשר עני. ועל זה עסק השיעור: איך מקיימים את המצווה הזאת בפועל, בשווקים, במפעלים הגדולים, ואצל האדם הפרטי.

דגימה 05🍋

פירות בזמנם

🌱 הרב הציע רעיון משלו: הארץ מצמיחה כל פרי בזמן שבו הוא נחוץ.

אגב שאלה על הדרים, הרב הציע רעיון משלו, ואמר במפורש שאינו כתוב בשום מקום. ארץ ישראל היא ארץ מסודרת. כל פרי צומח בזמנו, ויש בזה היגיון.

פירות החורף, כמו התפוזים והקלמנטינות, מלאים ויטמין C, שעוזר בתקופת הצינונים. פירות הקיץ מלאים מים ומרעננים: אבטיח, אפרסק, ענבים. כשחם, לוקחים פרי קר ומרענן. והפרי היחיד שטוב גם לחורף וגם לקיץ הוא הלימון, שאין אוכלים אותו לבדו אלא מתבלים בו. והקדוש ברוך הוא עשה שהלימון יצמח פעמיים בשנה.

ועוד הוסיף: הארץ מצמיחה את הפירות באותם זמנים כבר אלפי שנים. בתורה כתוב שהמרגלים הלכו בזמן שהוא "יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". ועד היום, בסוף סיון, מופיעים הענבים הראשונים. מאות ואלפי שנים עברו, והסדר נשמר.

חלקה ב

🌾 מצוות מעשר עני

דגימה 06📜

מקצה שלש שנים

🌱 התורה מצווה במפורש לתת בשנה השלישית מעשר לגר, ליתום ולאלמנה.

המקור למצוות מעשר עני מפורש בתורה: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי... וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ". וגם בפרשת כי תבוא: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר".

אחד המשתתפים העיר שהביטוי "מקצה שלש שנים" קשור גם לביעור מעשרות. הרב הסכים: ביעור המעשרות נעשה בשנה הרביעית ובשנה השביעית, על מי שלא הפריש עד אז. אבל עצם מצוות מעשר עני היא בשנה השלישית.

ולמה דווקא בשנה השלישית? הרב שאל את המשתתפים, ואמר שזה לא כתוב במפורש. הוא הביא כמה רעיונות. אחד מהם, שראה אצל מישהו, קשור לסדר: קודם כהן, אחר כך לוי, ואחר כך ישראל. ורעיון פשוט יותר: אחרי שנתיים של מעשר שני, לאדם כבר יש הרבה. הוא עלה פעמיים לירושלים, אכל ושמח, והביא כסף רב. מה עוד יעשה עם עוד מעשר? עכשיו הגיע הזמן לחלק לעניים.

דגימה 07💰

צדקה בהיקף עצום

🌱 מעשר עני היה הכנסה גדולה מאוד לעניים, הרבה מעבר ללקט, שכחה ופאה.

הרב הדגיש כמה גדולה המצווה הזאת. העני מקבל גם לקט, שכחה ופאה – מתנות עניים מן השדה. אבל מעשר עני הוא כמעט עשירית מכל התבואה והפירות. איזו כמות של צדקה! בשנים האלה הייתה לעניים הכנסה עצומה.

ועוד שאלה: האם אדם שיש לו מעט עצים בבית צריך להפריש מעשר עני? כן. כל מי שיש לו פירות חייב להפריש. ואם הוא עצמו עני, יכול להפריש ולאכול בעצמו, או לתת לבני משפחתו העניים.

ומעשר עני מוגדר כמעשר השלישי. סדר ההפרשה הוא: תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר, ואחר כך מעשר שני או מעשר עני, לפי השנה במחזור השמיטה. וגם היום, בזמן הזה, נוהגים להפריש את כולם. אבל יש הבדל גדול ביניהם, שמשנה את כל התמונה, וזה מה שנראה עכשיו.

דגימה 08🤲

המעשר היחיד שנותנים בפועל

🌱 מעשר עני אינו רק הפרשה אלא חובת נתינה, כי הוא ממון עניים.

מכל התרומות והמעשרות, מה אנו יכולים לקיים בפועל היום? כשאדם מפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר – מה הוא עושה איתם? רוב הנוהגים מפרישים, עוטפים בשקית ומניחים לפח. התרומה אינה ניתנת לכהן, כי כולנו טמאים והוא אינו יכול לאכול אותה. ובמעשר ראשון, שלפי הדין שייך ללוי, רבים סומכים על כך שאין לוי מיוחס בוודאות, ולכן אינם נותנים. יש מי שנוהגים לתת ללוי, אבל רובם אינם נוהגים כך.

מעשר עני שונה. כאן יש חובת נתינה, לא רק הפרשה. אחרי שהפריש, הפרי הזה הוא ממון עניים. הוא כבר אינו שלו, ואם לא יתן אותו לעני, זה נחשב כמו גזל של העני.

לכן מעשר עני הוא הדבר היחיד מכל המעשרות שנשאר לנו לתת בפועל. ומכאן מגיעה השאלה הגדולה: איך עושים זאת בפועל, כשמדובר בכמויות של כל הפירות בארץ?

דגימה 09🚫

גזל עניים

🌱 מי שמפריש מעשר עני ואינו נותן, מחזיק בידו ממון שאינו שלו.

הרב חזר והדגיש את ההבדל היסודי. בשאר המעשרות, אחרי שהפרשת, יצאת ידי חובה מבחינת הפירות שבידך: הם אינם טבל, ואפשר לאכול אותם. בתרומה ובמעשר ראשון יש היום סיבות מוכרות מדוע אין נותנים אותם בפועל.

אבל במעשר עני ההפרשה היא רק חצי מן המצווה. התורה אומרת "וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" – העניים צריכים לאכול ולשבוע. מרגע שהפרשת, החלק הזה הוא ממון עניים. אם אתה משאיר אותו אצלך, אתה מחזיק בכסף של אחרים.

לכן הרב קרא לזה בשמו: מי שמפריש ואינו נותן, זה כמו גזל. ומכאן אפשר להבין את גודל השאלה כשמדובר במפעלים ובשווקים, שבהם המעשר שמופרש מכל הפירות בארץ מגיע לכמויות עצומות.

ולכן גם הפתרונות שנבחנו בהמשך השיעור נבחנים לפי השאלה הזאת: האם העני מקבל משהו באמת, או שהמעשר רק נקרא בשמו ונשאר אצל הבעלים.

חלקה ג

🏪 המציאות בשוק

דגימה 10🍎

החקלאי בגולן

🌱 חקלאי שמרוויח מעט על כל קילו אינו יכול לתת עשירית מן התוצרת לעניים.

הרב הציג את המציאות בארץ: רוב הירקות מגדלים לא-יהודים, ורוב הפירות מגדלים יהודים. ועכשיו, בתחילת שנת מעשר עני, נניח שאתה בא לחקלאי בגולן שמגדל תפוחים ואומר לו: השנה מעשר עני, תן כעשירית מן הפירות לעניים. מה יאמר לך?

הוא יאמר: כמה אתה חושב שאני מרוויח? קילו תפוחים נמכר בחנות בסביבות שנים עשר שקלים. מתוכם, אחרי כל ההוצאות, לחקלאי נשאר מעט מאוד. הרב אמר שקרא באותו בוקר שהרווח הנקי של החקלאים קטן מאוד, אולי שקל אחד מתוך כל המחיר. איך אפשר לבקש ממנו לתת עשירית מן התוצרת? לא יישאר לו כלום.

ולהעלות את המחיר בעשרה אחוזים הוא אינו יכול. הוא מתחרה בכל החקלאים האחרים, והציבור לא יסכים לשלם יותר. הרב אמר שאילו המדינה הייתה משתתפת, זה היה יכול לעזור מאוד. אבל כרגע אין עזרה כזו, ויש בעיה אמיתית.

דגימה 11⚠️

מפרישים ולא נותנים

🌱 ועדות כשרות רבות מפרישות מעשר עני אך אינן נותנות אותו בפועל.

מה עושים בפועל? לפי מה שהרב קרא, ועדות כשרות רבות אינן מקפידות על הנתינה בפועל. המשגיח מגיע, מפריש תרומות ומעשרות כרגיל, וגם מעשר עני – אבל משאיר את מעשר העני בתוך הפירות.

מה הוא הרוויח בזה? הפירות כבר אינם טבל. אכילת טבל אסורה מן התורה, ועכשיו, אחרי ההפרשה, האיסור הזה הוסר. אבל נוצרה בעיה אחרת. בעל הפרדס לא נתן לעני את מה שמגיע לו. החלק של העני נשאר בתוך הפירות, ונמכר לקונים.

והשאלה היא מה מצבו של הקונה. הוא לא גזל דבר; הוא קנה פירות בחנות. אבל בתוך הפירות שקנה יש חלק, כעשירית, שהוא ממון עניים. האם מותר לו לקנות ולאכול אותם?

הרב אמר שראה בתים שבמקרה כזה מפרישים לעצמם שוב, ונותנים לעני. זה הכי טוב. אבל השאלה היא מה הדין מעיקר הדין.

דגימה 12🛒

כמו שוק הפשפשים

🌱 לפי מה שהוסבר בשיעור, אפשר לסמוך על הרוב – אך אין זה מהודר.

כדי להבין את מעמד הקונה, הרב השווה זאת לקנייה בשוק הפשפשים. נניח שידוע בוודאות שחלק מסוים מן הסחורה בשוק גנוב. האם מותר לקנות שם? לפי מה שהובא בשיעור, מותר, כי הרוב כשר. אין לאדם חובה לחשוש שהחפץ שהוא קונה הוא דווקא מן החלק הגנוב.

אחד המשתתפים העיר שזה לא מוצלח, ו"זה לא מריח טוב". הרב הסכים: זה לא טוב, וזה לא מהודר. אבל אם שואלים על עיקר הדין – אם מותר לאכול או אסור – התשובה שניתנה בשיעור היא שמותר. ומי שרוצה להדר, יפריש בעצמו ויתן לעני.

אבל זו לא הדרך הרצויה. הרב הדגיש שעדיף לחפש פתרון שבו העני מקבל משהו באמת, ולא שהמעשר ייבלע ויימכר. וכאן מגיעה עצה שנתן אחד מגדולי הפוסקים.

דגימה 13🧺

מה יכול לעשות הקונה

🌱 מי שרוצה להדר יכול להפריש בעצמו מן הפירות שקנה ולתת לעני.

אם כן, מה יעשה אדם שקונה פירות בחנות, ויודע שייתכן שמעשר העני לא ניתן מהם? הרב הציג כמה דרכים.

הדרך המהודרת ביותר היא מה שראה בכמה בתים: להפריש בעצמם שוב מן הפירות שקנו, ולתת את מעשר העני לעני. כך האדם בטוח שהחלק של העני הגיע אליו.

דרך אחרת היא לקנות פירות מכשרות שמקפידה על כך שהעני יקבל בפועל סכום של ממש, כפי שראינו בעצה של הרב אלישיב.

ומי שאינו עושה אחד מאלה – לפי מה שהוסבר בשיעור, מעיקר הדין אפשר לסמוך על כך שהרוב כשר, כמו בשוק שבו חלק קטן מן הסחורה בעייתי. אבל הרב חזר והזהיר שזה איננו מהודר, ושראוי להשתדל יותר.

השיעור לא נועד לקבוע לכל אחד מה יעשה, אלא להבין את השאלה ואת השיקולים, כדי שכל אחד ישאל את רבו ויבחר את הדרך שמתאימה לו.

דגימה 14📋

העצה שנתן הרב אלישיב

🌱 מקנים את מעשר העני לעני, והוא מוכר אותו בחזרה במחיר מוזל.

הרב סיפר על הכשרות שבראשה עומד הרב אפרתי, שעוסקת בהלכות התלויות בארץ, ושכמות עצומה מן הפירות בארץ נמצאת היום בפיקוחה. הרב אלישיב היה המנחה שלו, והוא הורה לו דרך מעשית. הרב הדגיש שגם זה אינו הדבר המהודר ביותר, אבל צריך למצוא פתרון למציאות בשטח.

התהליך הוא כך: ראשית, מקנים לעני את כל מעשר העני – כמויות עצומות, ששוויין יכול להגיע למיליונים. שנית, העני, אחרי שזה שלו, מוכר את המעשר בחזרה לבעלים במחיר מוזל. מה נשאר לעני? הלוואי אחוז אחד. הוא מקבל סכום מסוים, אלפי שקלים, לפי ההסכם שעושים איתו.

וכך הפירות כשרים: המעשר באמת ניתן לעני, הוא באמת שלו, והוא מכר אותו מרצונו. ולמי נותנים? הרב אמר שנותנים בדרך כלל לישיבות, משום שבני הישיבות נחשבים עניים.

דגימה 15🏛️

אילו המדינה הייתה עוזרת

🌱 הקושי הוא כלכלי, ולכן גם הפתרון האמיתי צריך להיות כלכלי.

בתוך הדיון חזר הרב על נקודה אחת: הבעיה של מעשר עני בימינו איננה שאין רצון לקיים את המצווה. הבעיה היא כלכלית. החקלאי הדתי הוא לא היחיד בשוק. הוא מתחרה בכולם, ואם יפריש ויתן עשירית מן התוצרת, המחיר שלו יעלה והוא לא יוכל להתחרות.

לכן אמר שאילו המדינה הייתה משתתפת בעלות, זה היה פתרון של ממש. אז אפשר היה לתת לעניים את המעשר כמו שכתוב בתורה, בלי שהחקלאי יקרוס ובלי שהצרכנים ישלמו יותר.

כל עוד אין עזרה כזאת, נשארים עם פתרונות חלקיים. הרב לא הציג אותם כאידיאל, אלא כדרך להתמודד עם מציאות קשה.

וזה מלמד גם על דרכה של ההלכה: היא אינה מתעלמת מן המציאות, אבל גם אינה מוותרת על העיקר. הפתרון צריך לאפשר לאנשים לאכול פירות כשרים, ובאותו זמן להבטיח שהעני יקבל משהו אמיתי.

דגימה 16⚖️

חלק קטן עדיף מכלום

🌱 אילו היו רוצים לתת באמת, הרב היה צועק; אבל כשאיש לא רוצה לתת, זה הפתרון.

על מה נשען הפתרון הזה? הרב הסביר שהבסיס ההלכתי הוא שחלק קטן עדיף מכלום. אילו הייתה אפשרות להפריש ולתת את המעשר כמו שצריך, ודאי שזה עדיף.

אילו אדם היה בא לרב ושואל: אני רוצה לקיים מעשר עני, איך לעשות? והרב היה מציע לו להקנות ולקנות בחזרה בפרוטות – הרב היה צועק: עושים צחוק מן המצווה! אבל לרב לא באו כך. השאלה הייתה אחרת: אין כאן מי שרוצה לתת. עכשיו מחפשים דרך שאנשים יוכלו לאכול פירות כשרים.

הרב תיאר את החנויות הגדולות בעיר: כמעט כולן מחזיקות היום כשרות מהודרת. כשרות כזאת צריכה לספק כמויות אדירות של פירות. אם יעלו את המחיר בעשרה אחוזים – מי יסכים לקנות? לכן אמר הרב אלישיב: עדיף שיקבל העני סכום מכובד, אלפי שקלים, ובזה הפירות כשרים. העיקר שיהיה סכום של ממש, ולא סמלי.

חלקה ד

🏡 מעשר עני בבית

דגימה 17🛍️

פירות שקונים בחנות

🌱 מי שיש לו פירות שספק אם הופרשו – מפריש ואוכל, ואינו חייב לתת.

ומה עם האדם הפרטי? הרב עבר להדרכה מעשית. נתחיל במי שקנה פירות בחנות ואינו יודע אם הפרישו מהם כראוי. אלה פירות של ספק.

בספק אומרים "המוציא מחברו עליו הראיה". העני אינו יכול לבוא ולתבוע את מעשר העני מן הקונה, כי אין ודאות שהמעשר עדיין שם. לכן במקרה כזה הקונה מפריש, ואינו צריך לתת. הוא מפריש ויכול לאכול בעצמו.

זה לגבי פירות ספק. אבל מי שזכה ויש לו פירות משלו, בחצר שלו, מצבו אחר. הרב סיפר שבעבר כמעט לכל תושב בעיר היה עץ בחצר. כשבנו את העיר, קרקע הייתה זולה יחסית, ורבים קנו כמה דונמים. היום כמעט אין. הבתים החדשים כולם אספלט ואבנים משתלבות, רק חניונים.

הרב הצטער על כך. יש ערך שלכל אדם תהיה אדמה, שיטע עצים, ושיפריש תרומות ומעשרות מן הפירות שלו.

דגימה 18🔎

פירות ספק ופירות ודאי

🌱 בפירות ספק המוציא מחברו עליו הראיה; בפירות ודאי יש חובה לתת.

כדאי לחדד את ההבחנה שהרב עשה בין שני המקרים, כי היא קובעת את כל ההנהגה בבית.

בפירות שקנה אדם בחנות, הספק הוא אם בכלל נשאר בהם מעשר עני. ייתכן שהפרישו ונתנו כראוי, וייתכן שלא. בממון, כשיש ספק, מי שרוצה להוציא מחברו צריך להביא ראיה. העני אינו יכול להוכיח שהחלק שלו נמצא דווקא בפירות האלה. לכן הקונה מפריש כדי להתיר את הפירות באכילה, אבל אינו חייב לתת את המעשר לעני.

בפירות מן העץ שבחצר המצב שונה לגמרי. כאן ודאי שלא הפרישו. מעשר העני שבהם הוא ממון עניים ודאי, ולכן חובה לתת אותו בפועל, באחת הדרכים שהוזכרו.

ההבחנה הזאת חשובה גם כדי לא להחמיר במקום שאין צורך, וגם כדי לא להקל במקום שהחובה ברורה.

דגימה 19🍊

פירות מן הגינה

🌱 מי שיש לו עץ בחצר מפריש מעשר עני ודאי, וצריך לתת אותו.

מי שיש לו פירות משלו, מעשר העני שלו ודאי. הוא אומר: עשירית מן הנותר היא מעשר עני, בצד מסוים של הפירות. ועכשיו מה הוא עושה איתם?

האפשרות הטובה ביותר היא לתת את הפירות עצמם לעני. אם אתה מכיר עני, מישהו שזקוק – זה הכי טוב. תן לו.

אבל זה לא תמיד מעשי. מה תעשה עם לימונים מעט? מה תביא לעני – ארגז לימונים? הרב והמשתתפים צחקו על כך. לכן יש עוד אפשרויות.

האפשרות השנייה: אפשר להקנות את המעשר לעני, ולקנות אותו חזרה ממנו בתשלום. כך העני מקבל את שווי הפרי בכסף, והאדם נשאר עם הפירות שלו.

והאפשרות השלישית, שהרב המליץ עליה במיוחד, מבוססת על הלוואה מראש לעני.

דגימה 20🧮

הלוואה מראש

🌱 נותנים לעני הלוואה בתחילת השנה, ובכל פעם מקנים לו את המעשר ומנכים מן החוב.

הדרך המומלצת היא כך. בתחילת השנה מחשבים כמה פירות צפוי העץ לתת. לדוגמה: עץ פומלה שמניב עשרה קילו, וכל קילו שווה בערך שמונה שקלים. סך הכל שמונים שקלים. מעשר עני הוא כעשירית – כשמונה שקלים.

אז בתחילת השנה מלווים לעני את הסכום הזה, או סכום גדול יותר, למשל חמישים שקלים. ובכל פעם שקוטפים פירות ומפרישים מעשר עני, אומרים: המעשר הזה הוא של העני, ואני גובה אותו כפירעון של החוב שהוא חייב לי. כך החוב יורד, פעם אחר פעם, עד שנגמר.

איפה עושים זאת? יש קרנות רבות שעוסקות בזה. הרב הזכיר כדוגמה את בית המדרש שעוסק בהלכות ההתיישבות, ויש עוד הרבה קרנות כאלה. נותנים להם את הסכום, והם דואגים שהכסף יגיע לעניים.

וכך כל אחד ואחד יכול לקיים את מצוות מעשר עני בצורה טובה ונפלאה: העני מקבל את מה שמגיע לו באמת, והאדם אוכל מפירות עצו בהיתר.

דגימה 21❤️

מצווה של אמת

🌱 מכל הלכות המעשרות, מעשר עני הוא המקום שבו אפשר עדיין לתת באמת.

בסיכום, עולה מן השיעור תמונה מעניינת. מכל התרומות והמעשרות, את רובן אנו מפרישים ומניחים בצד, כי אין לנו כהן טהור ולא לוי מיוחס. אבל מעשר עני הוא המצווה שעוד אפשר לקיים במלואה: לתת לעני את מה שמגיע לו.

בשוק הגדול הדבר קשה. החקלאי אינו יכול לעמוד בזה, והפתרונות שנמצאו הם פתרונות לשעת הדחק: הקניה לעני ומכירה בחזרה, או השארת המעשר בתוך הפירות. הרב לא הסתיר שאין זה המהודר. אבל הוא הדגיש שיש פתרון שבו העני מקבל סכום של ממש, ושזה עדיף.

ובבית, מי שיש לו עץ, יכול לעשות את המצווה כמו שצריך: לתת את הפירות לעני, או להלוות לעני מראש ולגבות ממנו את המעשרות.

וזה שבט"ו בשבט של שנת מעשר עני מתחילה תקופה כזאת, היא הזדמנות לחשוב על הפירות של ארץ ישראל לא רק כמתנה לנו, אלא גם כחלק של העניים. מי שזוכה לפירות משלו, זוכה גם להיות שותף בצדקה הגדולה הזאת, שהתורה קבעה לגר, ליתום ולאלמנה.

✦ חסדי הבורא · מתוך השיעור

והקדוש ברוך הוא עשה שהלימון יצמח פעמיים בשנה.
#מעשר עני#תרומות ומעשרות#ט"ו בשבט#שמיטה#מצוות התלויות בארץ#הלכה
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה